Экскурсия к семейным корням

  • Молдова
  • Румыния
  • Украина
  • Польша
  • Беларусь
  • Прибалтика

Ori Shahak

בתום ביקורנו ברובנו אנו נוסעים ללבוב, בירת גליציה, שהייתה חלק מפולין עד סיפוחה לברית המועצות בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ ערב מלחמת העולם השנייה. בדרך אנו סוטים מהכביש הראשי ונכנסים לדרך עפר בלב יער שבו נמצאת אנדרטה לזכר קהילת רדז'יוילוב. את האנדרטה תכנן והקים יחיאל (חיליק) קורין, ידיד של תמר ויענקל'ה. הדרך ביער חסומה ואנו הולכים למקום ברגל. האנדרטה נמצאת במקום בו נרצחו ונקברו בשנת 1942 כ-4000 יהודי העיירה. במקום יש גם אנדרטה שהוקמה על ידי הסובייטים, אולם כמובן שאין בה כל אזכור לכך שהנרצחים היו יהודים.
לבוב היא ללא ספק אחת הערים היפות באירופה. העיר העתיקה מרשימה במבנים מפוארים, הרחובות הומי אדם, המסעדות ובתי הקפה שלכל אחד מהם ייחוד משלו מלאים וגם אנו מבלים בהם. אולם לא ניתן להתעלם מה"אין" של הנוכחות היהודית. בלב העיר ניצבת אנדרטה ובה דברים שנרשמו בעברית על ידי שרידי קהילת לבוב, כך גם במקום בו רוכזו היהודים למשלוחים למחנות ההשמדה, ובאתר מחנה הריכוז יאנובסקה, המשמש היום כבית כלא. במקום שהיו בתי כנסת יש שילוט, ומצבות יהודיות שנלקחו מבית הקברות והיום משמשות כאבני מדרכה הובלטו וסומנו בוורוד. בין בנייני הגטו היהודי ניתן עדיין להבחין בשלטים ביידיש, ובנין בית החולים היהודי בולט בכיפת הזהב שלו ועליה עיטורים של מגן דוד. היום משמש המקום כבית יולדות. בית הקברות היהודי עזוב, רוב המצבות נלקחו ממנו אך ניתן להבחין בשרידי מצבות. בשטחו של בית הקברות עומד היום שוק צבעוני ותוסס. עוד ציון לקהילה יהודית עשירה ותוססת שחרבה.

 

ון נראה כאילו לא השתנה והזמן עמד בו מלכת. בידינו תמונות שצולמו בראשית שנות ה-30, ולמעט העצים שגבהו הכל נראה אותו דבר. בעזרת התמונות, ובאמצעות מידע שהעבירו לנו בני משפחת יודן, שביקרו במקום לפנינו ופגשנו אותם בדרך, אנו מאתרים את בית משפחת יעקובוביץ' - משפחתם של חוה ותמר מצד הסבתא שרה. הבית נראה בדיוק כמו בתמונה שבידינו. אחד מזקני הכפר שפגשנו מספר לנו ששימש עד לפני מספר שנים כמרפאה. עתה הוא עומד נטוש. לידו בנין בית הכנסת שעתה משמש כחנות, וצריף עץ נטוש שהיה בית הספר העברי בכפר. קשה להאמין שדווקא בכפר קטן ונידח זה שבקרפטים קם בשנת 1919בית הספר העברי הראשון בצ'כוסלובקיה. בית הספר נפתח ביוזמת הדוד של חוה ותמר, צבי חיימוביץ' ותחילתו הייתה בבית המשפחה. מאוחר יותר הוקם מבנה בית הספר העומד עתה נטוש, אולם המשיך לשמש כבית ספר לילדי הכפר שנים רבות לאחר שכל היהודים הוצאו ממנו למחנות ההשמדה. אחד הדברים המיוחדים ליהדות קארפטורוס הוא שרבים מן היהודים שחיו בכפרים עסקו בחקלאות. למשפחת חיימוביץ' משפחת אמא של חוה ותמר היו שטחים חקלאים וכן ומנסרה. צפורה הרבתה לספר כיצד כרתו את העצים ביער, ובאביב כשגאו מי הנחל השיטו אותם ברפסודות להונגריה. הזקן שפגשנו זכר את מקום המנסרה והוביל אותנו אליה. במקום יש היום מנסרה חדשה ואת העצים כבר לא משיטים בנהר אלא מובילים במשאיות. אנו שואלים על בית הקברות היהודי, והזקן שפגשנו מוביל אותנו למקום שם היה בית הקברות ולדבריו לא נשאר בו דבר. אנו מגיעים לשדה ופוגשים באיכר המתגורר במקום והוא מוביל אותנו ליער הסמוך. שם בין העצים והעשבים אנו מגלים מצבות ועליהן כתובות בעברית, חלק מן הכתובות דהו ואחרות ברורות, אולם איננו מוצאים קברים של קרובי משפחה. אותם אנו מוצאים דווקא בבית הקברות הנוצרי שבחצר הכנסיה. שם, סמוך לגדר יש שתי מצבות שעל האחת מופיע השם יעקב יעקובוביץ' ועל השניה שם אשתו. מדוע קבורים שניים מבני משפחת יעקובוביץ' בחצר הכנסיה? התעלומה מעניינת והסיפור ארוך ולכן אכתוב עליו בפוסט נפרד.
 
 
כפי שכתבתי בפוסט קודם מצאנו שני קברים עם השם יעקובוביץ' בחצר הכנסייה בטורון. יעקובוביץ' הוא שם המשפחה של חוה ותמר מצד הסבתא שרה, ומשפחת יעקובוביץ' הייתה משפחה יהודית ענפה בטורון. 
מדוע קבורים שניים ממשפחת יעקובוביץ' בחצר הכנסייה, המצבות מעוצבות עם צלב בראשן, והכיתוב עליהן איננו בעברית? פתרון התעלומה נמצא בספר זיכרונות שכתב על טורון יוסף הגלילי (פיקל) - "עיירה שהייתה". יוסף הגלילי כותב שכילדים נהגו הוא וחבריו לטפס מעבר לגדר הכנסייה כדי לאסוף אגוזים שנשרו מן העץ הסמוך. הם הבחינו בשתי מצבות שעל אחת מהן כתוב יעקבוביץ' יעקב, ועל השניה יעקובוביץ' יעקובני, כלומר אשתו של יעקב. כששאלו על כך את הוריהם ננזפו: "מה פתאום נטפלתם לשני גויים אלה שבצווינטאר? טפו! טפו! שם רשעים ירקב!!!". כמו כן הבחינו שהיהודים בטורון נהגו בעברם ליד חצר הכנסייה להשליך לעבר המצבות עפר ואבנים ולקלל. לימים נודע להם פשר הדבר: לבני זוג ממשפחת יעקובוביץ', שהיו חשוכי ילדים, נולד בן כאשר האישה הייתה כבת חמישים. התינוק נולד קטן וחלוש, ולכן החליטו ההורים לא למול אותו. כאשר ביקשו לרשום את הילד במרשם התושבים סירב הרב לעשות זאת כיון שלא נחשב כיהודי. באותה עת אי אפשר היה לרשום מישהו כחסר דת ולכן החליטו ההורים להטביל את בנם בכנסייה והתנצרו בעצמם. כשהלכו לעולמם נטמנו שניהם בחצר הכנסייה. 
אולם בכך לא מסתיים הסיפור. בנם של אותו הזוג נישא לבתו של בישוף רוסי, ולימים בתם, כלומר נכדתו של אותו בישוף, שהיה שונא ישראל, התאהבה בבחור יהודי, התגיירה ונישאה לו. על כך אמרו זקני הכפר ש"יהודי אינו משתמד וגוי אינו מתגייר". כשקראתי את הסיפור חשבתי שמדובר באגדה מקומית ולא ייחסתי לו חשיבות. אולם כשהגענו לטורון גברה סקרנותי וביקשתי להיכנס לחצר הכנסייה. מיד כשנכנסנו הבחנתי בשתי המצבות הבולטות בצורתן המיוחדת, שעמדו סמוך לגדר, בדיוק כפי שתיאר אותן יוסף הגלילי בספרו, וכך איתרנו נצר למשפחת יעקובוביץ' שיצאו לשמד.
 
לאחר הביקור המרגש בטורון אנו נוסעים לעיר מונקאץ', או כפי שהיא נקראת היום מוקאצ'בו. מונקאץ' הייתה העיר הגדולה במחוז קארפטורוס, ובשנת 1941 נמנו בה למעלה מ-13,000 יהודים, קרוב למחצית מתושבי העיר. הקהילה היהודית הייתה מפולגת בין החרדים שבראשם עמד הרב אלעזר שפירא, שנודע בהתנגדותו החריפה לציונות ולעליה לארץ ישראל, לבין הציונים. האזור היה עד מלחמת העולם הראשונה חלק מהקיסרות האוסטרו - הונגרית, ובעקבות הסכמי ורסאי בשנת 1919 סופח לצ'כוסלובקיה. עד מלחמת העולם השנייה ידעה הקהילה היהודית פריחה כלכלית ותרבותית. בשנת 1924 נפתחה במונקאץ' הגמנסיה העברית, בניהולו של הד"ר חיים קוגל, שהיה גם ציר בפארלמנט הצ'כי, ולימים היה ראש העיר הראשון של חולון. הגמנסיה לא הייתה רק בית ספר, אלא שימשה כמרכז לפעילות הציונית בקארפטורוס ולעידוד צעירים לעלות לארץ ישראל. חיה, דודה של חוה ותמר, הייתה תלמידת המחזור השני של הגמנסיה, היא סיימה את לימודיה בשנת 1933 ולימדה בה עד עלייתה ארצה בשנת 1934. במונקאץ' אנו פוגשים ביוליה שעשתה עבורנו תחקיר מקיף ומצאה בארכיונים כ-150 מסמכים על המשפחה. אנו מסיירים איתה בגטו היהודי, שם רוכזו תושבי מונקאץ' והסביבה עד שנשלחו להשמדה באושוויץ במאי 1944. ביניהם היו גם הסבתא של חוה ותמר, שרה חיימוביץ' (לבית יעקובוביץ'), דודתן רוזי וידר, בעלה יחזקאל ושתי בנותיהם. בסיורנו אנו מגיעים לבניין הגמנסיה העברית המשמש עתה כבית ספר למסחר. על הבניין ניצב שלט המציין את פעולתה של הגמנסיה במקום. אנו מבקרים בבית הכנסת שעודנו פעיל, ולדברי היהודי האחראי במקום בחצר בית הכנסת צולמו בשנת 1933 ילדי הגמנסיה העברית כשהם שרים את "התקווה". בעקבות התחקיר של יוליה, והמסמכים שמצאה נודע לנו על הסבא והסבתא רבא של חוה ותמר, שמעון חיים ואשתו פייגה, שמוצאם בכפר בשם זדניה. הכפר נקרא עכשיו פריבורזבסקי (Priborzawski) ולדברי יוליה יש בו בית קברות יהודי במצב שמור. אנו מחליטים לנסוע לשם, מגיעים לבית הקברות ולאחר חיפוש בין המצבות אנו מוצאים את קבריהם של הסבא רבא ואשתו. ההתרגשות רבה.
 
לאחר למעלה משבוע ימים של חוויות מרגשות ומטלטלות אנו עולים להרי הקארפטים, לכיוון עיירת הנופש יארמצ'ה. רכס הרי הקארפטים משתרע לאורך של כ-1500 ק"מ מאוסטריה דרך צ'כיה, סלובקיה, פולין, הונגריה, אוקראינה ורומניה. אנו עולים בדרכים מפותלות ובנופים מוריקים. בדרך עוצרים ליד נהר ומפל מים, ובאגם גדול המושך אליו מטיילים ומבקרים רבים. לצד הדרך שוק איכרים ססגוני, חסידות מקננות וביארמצ'ה שוק ובו דוכנים רבים לממכר מזכרות. הדרך היפה, הנוף הכפרי והבילוי התיירותי מאפשרים לנו לנוח ולהירגע מעט מעוצמת הדברים שחווינו. מיארמצ'ה אנו ממשיכים בדרכנו לקולומיאה, אף היא עיירת נופש ותיירות. אנו מבקרים במוזיאון הביצים המצוירות המכיל אוסף מרהיב של ביצי פסחא צבעוניות המצוירות ביד ובמוזיאון העממי שבו אנו מתמקדים בחלק המוקדש ליהודים. גם במקום הפאסטורלי בלב הקארפטים לא ניתן להתעלם מן הזוועות שהתחוללו כאן בתקופת מלחמת העולם השנייה. מנהל המוזיאון מלווה אותנו לגטו היהודי ולבית הכנסת, שאמנם שמור ומטופח, אבל אפילו אין בו מניין, ומחוץ לעיר נמצא אתר הנצחה לזכרם של יהודי קולומיאה והסביבה שנרצחו.
 
מקולומיאה אנו ממשיכים לקאמיניץ פודולסקי. ראשיתה של העיר בימי הביניים, והיא נבנתה על חצי אי שנוצר על ידי פיתול של הנהר סמוטריץ' המתחתר בקניון עמוק ורחב. העיר העתיקה והמבצר משמשים אתרי תיירות והנוף הנשקף מהפארק היפה ומהגשר שעל הנהר עוצר נשימה. קשה להאמין שבמקום מדהים זה נרצחו בשנת 1941 קרוב ל-30,000 יהודים, בהם צבי חיימוביץ', דוד של חוה ותמר, אשתו בריינה ובנותיהם רחל ושולמית. משפחת חיימוביץ' התגוררה כאמור בכפר טורון בצ'כוסלובקיה. אולם לאחר הסכם מינכן, בשנים 1938-1939 השתלטו ההונגרים על האזור. ההונגרים גירשו את היהודים שלא היו אזרחי הונגריה לשטחי פולין, שם נכלאו בגטאות. למעלה מ-10,000 יהודים שגורשו מהונגריה ומקארפטורוס, הובאו לקאמינץ פודולסקי. העיר הכבושה על ידי הגרמנים לא יכלה לקלוט מספר כה רב של מגורשים, וכיון שההונגרים סירבו להחזירם החליט מפקד הס"ס הגרמני לחסלם. באוגוסט 1941 נרצחו ביריות בבורות מוות כ-23,000 יהודים, ושנה לאחר מכן נרצחו יותר מ-6000 יהודים. הרצח בוצע בידי יחידות של הצבא הגרמני בסיוע שוטרים אוקראינים. במקום הרצח עומדות מספר אנדרטאות, כולל אנדרטה שהוקמה בשנת 2015 בסיוע שלטונות הונגריה, שכנראה לקחו אחריות מסוימת לרצח הנורא. הביקור באתר ההשמדה בקאמינץ פודולסקי חותם את מסענו באוקראינה.
 
תם טיולנו באוקראינה, תם אך לא נשלם. 
יצאנו לדרך כשבאמתחתנו רסיסי זיכרונות שסיפרו לנו הורינו, תמונות דהויות בשחור לבן של מקומות שאולי עוד ישנם ואולי לא, של קרובי משפחה שרבים מהם נרצחו בשואה, מעט מסמכים שהותירו הורינו, דפי עד שמילאו בשנות ה-50 ומסרו למשמרת ביד ושם, ספרי זיכרון שנכתבו על עיירות וכפרים שהיו ואינם, ועל חיים יהודיים עשירים ותוססים שנגדעו. 
יצאנו בתקווה למצוא פיסות זיכרון שישלימו לנו חלקים חסרים בפאזל המשפחתי וייצרו עבורנו תמונה מלאה יותר. סימני שאלה רבים ליוו אותנו, לחלקם מצאנו תשובות ולחלקם לא. 
ברובנו איתרנו את המקומות בהם היו בתי המשפחה של הורי, הבתים כבר אינם ואפילו שם הרחוב השתנה. בניין גימנסיה "תרבות" שבו למדה אמי עודנו עומד, אך גם הוא ייהרס בקרוב ובמקומו ייבנה קניון. בית הקברות היהודי הרוס ומאבני המצבות נותרו רק שברים מעטים. ביער סוסנקי, המקום בו נרצחו למעלה מ-20,000 מיהודי רובנו, ניצבת אנדרטה גדולה. אולם השמות שעליה דהויים, ולא מצאנו את שמותיהם של קרובי משפחתי שנרצחו שם. 
בטורון שבקרפטים, שם נולדה וגדלה צפורה, אמא של חוה, מצאנו את בית משפחת יעקובוביץ' (המשפחה של סבתא של חוה) ואת צריף בית הספר העברי שהיה בית הספר העברי הראשון בצ'כוסלובקיה ובו למדה צפורה. איתרנו את בית הקברות היהודי בלב היער, אולם לא מצאנו מצבות של בני המשפחה. את אלה מצאנו דווקא בחצר הכנסייה, בעקבות סיפור שנשמע לנו כאגדה על זוג ממשפחת יעקובוביץ' שהתנצר. 
בכפר אחר שנקרא בעבר זדניה וכיום נקרא פריבורזבסקי (Priborzawski) מצאנו בית קברות יהודי שמור ובו קבריהם של הסבא רבא וסבתא רבא של חוה. 
ביקרנו במונקאץ' וראינו את בניין הגמנסיה העברית, שבה למדה חיה דודה של חוה, סיירנו בגטו היהודי, שם רוכזו היהודים ובהם בני משפחתה של חוה לפני שנשלחו למחנה ההשמדה באושוויץ. בקאמיניץ פודולסקי ביקרנו באתר ההשמדה שבו נרצחו דוד של חוה ובני משפחתו. 
לא פסחנו גם על אתרים ומקומות אחרים באוקראינה כמו קייב, לבוב והרי הקרפטים. מצאנו ארץ רבת ניגודים שיש בה מקומות יפים ומעניינים, רחובות הומים ושווקים תוססים, שפע חנויות ומותגים לצד מבנים ישנים וכפרים שהזמן כמו עצר בהם מלכת. מבנים עתיקים, הרים מוריקים, נחלי מים ואגמים. ובתוך כל אלה בולט לעין הישראלית והיהודית שלנו ה"אין". עולם שלם שנכחד בשואה ברצח של כ-1,5 מיליון מיהודי אוקראינה, שרובם נורו למוות בבורות בסמוך לערים ולכפרים בהם התגוררו. 
עברנו חוויה מטלטלת שאינני בטוח אם כבר עיכלנו אותה במלואה, לכן גם בחרתי להעלות את התמונות ואת הדברים על הכתב רק לאחר שחזרנו ארצה. 
כל המסע המופלא והמרגש הזה לא יכול היה לצאת לפועל ללא השירות המצוין שקיבלנו מחברת "ניצחון טרוול", אנדריי, נציג החברה בארץ שתיאם עבורנו את הנסיעה, ויקטור שארגן הכל והתלווה אלינו במשך כל הטיול, נלי שהדריכה אותנו בלבוב ותרגמה עבורנו בכל מקום, לולה, המדריכה המצוינת בקייב, ולנטינה שערכה עבורנו את התחקיר ברובנו, מצאה מידע רב וחשוב והדריכה אותנו בעיר, יוליה התחקירנית במונקאץ' שהביאה לנו קלסר עם מסמכים רבים, סיירה איתנו בעיר והפנתה אותנו לכפר זדניה ולבית הקברות היהודי שלא ידענו עליו, והמדריכים בקולומיאה ובקאמיניץ פודולסקי. 
תם המסע, אך לא נשלם. עדיין חסרים חלקים רבים בסיפורי המשפחה שאינני יודע אם נוכל להשלים אי פעם, ויש עוד לעבד ולערוך את התמונות, המסמכים והמידע הרב שאספנו כדי שיישמרו ויוכלו לשמש מזכרת לנו, לילדינו ולנכדינו.

Отзывы

  • Ницахон Трэвэлс – самые лучшие - Хая

    Ницахон Трэвэлс – самые лучшие - Хая

    Мы поставили себе цель найти далекое прошлое в Украине. Помощь, которую мы получили от этого агентства, была выше всех ожиданий, с момента когда у нас возникла сама идея и до окончания путешествия. Нету слов, чтобы выразить впечатления об образцовой организации и всего, что было во время путешествия.

    Читать весь отзыв (на иврите)

  • Тур к семейным корням с Ницахон Трэвэлс - Амнон

    Тур к семейным корням с Ницахон Трэвэлс - Амнон

    Недавно мы с братом вернулись из поездки к нашим семейным корням в Украине. В поездку входили Черновцы, Вижница, Ивано-Франковск (Станислав), Коломыя и Львов. Кульминация путешествия была в городке Яблонов, где мой отец родился и жил до двадцати лет. Мы выбрали туристическую компанию Nitzahon Travels по рекомендациям в Интернете, и не пожалели. Все, что мы просили, мы получили, наилучшим образом.

    Читать весь отзыв (на иврите)

  • Путешествие к семейным корням в Западной Украине - Барух

    Путешествие к семейным корням в Западной Украине - Барух

    Мы отправились в путешествие в прошлое, по стопам мамы нашей семьи, Сони. Группа из 17 человек, все члены одной семьи, и вместе с этим – все в разном возрасте, с разными целями и потребностями, и с разными ожиданиями от этого путешествия. Слов не хватит, чтобы описать наш впечатляющий опыт, путешествие было увлекательным и познавательным, а также позволило провести уникальную семейную встречу.

    Читать весь отзыв (на иврите)

Контактная информация

  • Moldova:+373 79 779 776
  • Israel:+972 543 117 517 Андрей
  • UK:+44 788 507 678 – Елена
  • Email:nitahon@gmail.com

Оставить заявку

Представьтесь, пожалуйста
Введите номер Вашего телефона
Invalid Input
Please let us know your message.
Enter a code  Обновить Invalid Input